לא קרה כלום פרק 2 לצפייה, לא קרה כלום פרק 2 לצפייה ישירה, לא קרה כלום פרק 2, לא קרה כלום 2026 פרק 2, לא קרה כלום 2026 פרק 2 לצפייה ישירה, לא קרה כלום פרק 2 ישירה, זהו סרט טלוויזיה ישראלי בעברית, בן 50 דקות, שיצא ב-1999 ומבוסס על חוויה אישית של הבמאית. הוא מתמקד במשפחה אחת שממתינה לחדשות על בן שאולי היה מעורב באירוע טרור. הדירוג שלו באתר IMDb הוא 8.0 מתוך 10. רפי יוצא למסע בילוש אובססיבי בעקבות חייו של כפיר, בנו בן השש-עשרה השוכב עכשיו במחלקה לטיפול נמרץ; הוא פוגש את הנערה שהבן אהב, מגלה שהיה כוכב בחוג למשחק ונדהם למצוא שירים וסיפורים שכתב. הוא שב ומעלה בזיכרונו תמונות מחייו כאבא של כפיר, חיים שנראים לפתע שונים כל כך מכפי שראה אותם פעם, כשהיה עדיין אב לילד שלא קרה לו כלום. הדמות המרכזית היא זיו גונן, חייל שממתין לאוטובוס ואולי היה קורבן של פיגוע, והעלילה עוקבת אחר משפחתו בזמן ההמתנה לידיעות. הבמאית היא איילת בר-גור, והסרט מבוסס על חוויית משפחתה אחרי הפיגוע בצומת בית ליד ב-22 בינואר 1995. לא קרה כלום הוא רומן ריאליסטי, מדויק והופך קרביים, על אבהות ועל אובדן, על אשמה ועל השאיפה לנקמה. זהו ספר סוחף ומותח, לעתים פרובוקטיבי, שלא נרתע מחיטוט בפצע הפתוח של הקיום הישראלי. הסרט זכה בפרס פרס הקהל בפסטיבל הסרטים הישראלי ובפרס השחקנית הטובה ביותר בדרמה טלוויזיונית של האקדמיה הישראלית (1999). הוא גם קיבל אזכור מיוחד בפסטיבל ירושלים 1999. שום דבר מיוחד לא קורה בחייו של סוכן הביטוח רפי גבעון. עד שלילה אחד, בעוד אשתו ישנה והוא גולש כהרגלו בפורום של פנויים-פנויות, מצלצל הטלפון וחייו מתפרקים. זהו הרגע שבו רפי. אחרי שעתיים של שיחה בחדר הפרטי עם דוריס36 מפורום חיים אחרים הוא הצליח סופסוף לשכנע אותה שתתקשר אליו לנייד. הוא ניגש לסגור את דלת הזכוכית של המרפסת המוקפת תריסולים שהפכה ל"חדר העבודה שלו" אחרי שהם אכסנו בה את הספה הישנה ואת המחשב המשפחתי (לילדים יש מחשבים משלהם בחדרים), והעביר את הטלפון למצב רטט כדי שדורית לא תשמע את הצלצול. סרט קצר בן 16 דקות על נטע, נערה בת 17 שגדלה בקיבוץ, שמקבלת את הבשורה שאחיה, חייל, נהרג בקרב. היא נקרעת בין האבל של משפחתה לבין מה שנמצא מתחת לפני השטח. לא מצאתי עליו ביקורות או רשימת שחקנים. בפרטי הוא סיפר לדוריס36 שקוראים לו רפי ושהוא בן ארבעים ושש, נשוי ואב לשניים. הוא חשב שיותר טוב לשים את הקלפים על השולחן, וזה באמת עזר לו לשכנע אותה שתתקשר. "אני נשוי," הוא כתב, "באושר. אין לי שום כוונות לא ראויות." זה היה כמעט לגמרי נכון. אפשר להתווכח על ה"באושר". ואולי על איזה כוונות יכולות להיחשב "ראויות". היא סיפרה לו שבאמת קוראים לה דוריס אבל שהיא בת ארבעים ושתיים. את השם דוריס36 היא שומרת מאז שנכנסה לקטע של הפו"פים לפני שש שנים. ניתוח (שלי, לא ציטוט מביקורת): השם "כאילו כלום לא קרה" נשמע כמו אירוניה כואבת. משפחות ישראליות רבות באותן שנים נאלצו להמשיך בשגרה בזמן שהן מחכות לידיעה, ואת הפער הזה כנראה הסרט מנסה לתפוס. הבחירה בבימוי מאופק ובמשך של 50 דקות מתאימה לסיפור שהוא כולו המתנה, ולא לסיפור של פעולה. את אורך הסרט אפשר לראות כחוזקה, כי המתח נשמר בלי הרחבות מלאכותיות. דורית שוכבת עכשיו במיטה, בטח קוראת את הספרים הנצחיים שלה (היא קוראת בלי הפסקה, היא קוראת כל הזמן! תמיד יש לה ספר בהישג יד. היא ההוכחה בעיניו שהקריאה כשלעצמה היא נטולת ערך. קריאה היא לא פעילות נעלה יותר מדיבור, למשל, או הליכה, או ישיבה, או בהייה במקרר פתוח. קריאה לא הופכת אנשים לחכמים יותר, או טובים, או רגישים, או מודעים יותר לעצמם או לזולתם. אחרת איך אפשר להסביר את זה שעם כל הקריאה הזאת, עם כל טונות הספרים שדורית הניחה ליד המיטה, עם כל מיליארדי המילים שהעיניים שלה צילמו והראש עיבד לתמונות, עם כל התובנות שיש בספרים והידע שהם אמורים לספק על העולם והאדם והחיים – היא בכל זאת נשארה… היא עדיין… נו… יותר טוב לעזוב את זה…) ואולי היא כבר ישנה. בטח היא כבר ישנה. נרדמה עם הספר על החזה. אם היא שואלת אותו בבוקר, אחרי לילה של שיחות עם הבנות מהפורום, מה הוא עשה, הוא אומר שהוא "עבד על המחשב". זה אפילו לא שקר. לא שיש לו משהו להסתיר. הוא בסך הכול מבדר את עצמו. כמעט תמיד השיחה עם הבנות מסתיימת בלא יותר מ"לילה טוב וחלומות מתוקים", מהוגן כמו ברכה לילד לפני השינה. לפעמים הן שולחות לפרידה גם אייקון 🙂 או או שלושה איקסים – XXX – לסמל kisses. רק פעמיים עד הלילה הוא דיבר בטלפון עם נשים מהפורום, ואם נרמזו רמזים בשיחות האלה הם נותרו מה שהם – רמזים, כניסות לשבילים צדדיים על הדרך.
